יום ראשון, 3 ביוני 2012

איך מנצלים אונס ליחסי ציבור

מקרי האונס המזעזעים שהתפרסמו, נותחו ונידונות באריכות הו-כה-רבה לאחרונה בכל כלי תקשורת, נדמים לנו, הקוראים התמימים ורכי הלב, כארועים מזעזעים, כואבים, בלתי נתפסים. ארועים שקורים עכשיו כחלק מגל נוראי של זרים אלימים שאונסים את בנותינו ונשותינו.
אונס הוא ארוע נוראי, מזעזע, ובלתי נתפס. בעיקר למי שחווה אותו. בזה אין ספק בכלל.
כל כך נורא ומזעזע שברור לנו למה כל העיתונאים והכתבים חייבים לדבר על זה בכל רגע נתון- כי אונס זה משהו שקורה לעיתים כל כך רחוקות, ש-3 מקרי אונס בשבוע-שבועיים הם ארוע יוצא דופן, שמסמן תפנית חדה בנורמות החברתיות, ומצביעה על סכנה אמיתית וייחודית שנשקפת לנו מאוכלוסיית הזרים (זרים= כל מי שאיננו יהודי, לצורך העניין כרגע).
וזה כל כך ברור, שאנחנו (כלומר, אני) מתקשים להבין איך הארועים החד פעמיים, מחרידים, יוצאי דופן כאלה, הם חלק מ 1,359 מקרי אונס ו 166 מקרי אונס קבוצתי שדווחו למרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בחצי השנה הראשונה של 2010. [מכאן]
כן, מה ששמעתם. דובי כבר עשה את החשבון- 7 מקרי אונס ביום בממוצע, ועוד אונס קבוצתי (או ניסיון אונס. בואו לא נתקטנן). ותסלחו לי אם לא אדמיין את המספרים שלא דווחו בכלל.
אז למה אנחנו לא שומעים על כל מקרי האונס האלה?
אם ניקח בהשאלה ססמא ממלך הפופוליזם, יאיר לפיד, הרי השאלה שאנחנו צריכים לשאול היא "איפה האינטרס?" . 166 מקרי אונס קבוצתי, ואנחנו שמענו על שניים. 1359 מקרי אונס, ואנחנו שמענו על אחד. זו חובתנו האזרחית לשאול "למה דוקא על אלה ולא על אחרים?".
החללים הריקים במהדורות החדשות, אלה שהיו יכולים להתמלא ע"י מערכת בחירות שבוטלה ברגע האחרון, הם בטח חלק מהעניין, אבל אני אשאיר את הדיון הזה למי שמבין טוב ממני שיקולים עריכתיים-צהובים שכאלה. גם התזמון הנפלא שנפל לידי אלי ישי (לכלוא את כולם ולגרש אותם! לא משנה שאני שר הפנים שייבא הכי הרבה עובדים זרים אי פעם! אל תבלבלו אותי עם עובדות!) וביבי (60 אלף זרים יהפכו מיד ל 600 אלף זרים ולכן סכנה למדינה היהודית, וכולם אנסים, אגב, ויזהמו את בנות ישראל הכשרות בזרע שחור!) הוא בלי ספק חלק מהעניין והאינטרס. אבל על כל אלה כתבו כבר רבים וטובים ממני (שוב, חפשו את דובי, הוא מסכם את זה מעולה)
אני רוצה להוציא את הפמניסטית מהארון ולהציע עוד נקודת מבט.

נאנסת? עכשיו תוכיחי לנו שלא שתית כלום, שלא עישנת כלום, שלא לבשת חשוף מדי, שלא עשית עיניים או אפילו התנשקת כי כל אלה אומרים שאת בבירור רצית מין, וזה לא משנה אם אמרת לא.
הרבה יותר קל לנו (= לרוב המכריע בחברה) לחשוב שהבחורה שנאנסה היא האשמה. זה עוזר לשמור את הנשים במקומן. הן לעולם לא רוצות מין, פרט למקרה שהגבר מולן רוצה. מין זה דבר מלוכלך, ונשים צריכות להיות מעל לדברים כאלה, ולהישמר טהורות. אלא אם הגבר ממול רוצה מין, ואז זה טוב שתהיה אישה בסביבה, אבל אחר כך היא תהיה סחורה משומשת.
לאנוס בתולה זה נורא יותר מלאנוס בחורה ששכבה עם בחור אחד בחייה שזה יותר נורא מלאנוס בחורה ששכבה עם המון גברים, שזה הרבה יותר נורא מלאנוס זונה. זונה היא בכלל טרף לכל. היא מקיימת יחסים בכסף, היא יכולה באותה מידה לקיים יחסי מין בכפיה ו\או בחינם. נכון? לא נכון.
ואולי אציע לכם מבחן עדין. האם גודל המחשוף של א' (כלשהי, תבחרו אחת) מפחית בעיניכם מתקפות טיעוניה? תענו לעצמכם בכנות. עבור רוב האנשים- כן, זה משנה. כי אישה "זולה" מזמינה את זה. לא משנה שאישה אינה סחורה, ואין עליה תג מחיר, והיא לא סוחרת בחסדים מיניים, אלא חולקת קרבה פיזית עם בן (\בת) זוג לבחירתה.

אבל אם במקרה היא לא אשמה, אז לפחות בואו נוכיח שהאנס הוא לא אחד מאיתנו. הוא לא השכן שלי, הוא לא הבחור ששמר איתי בש"ג במשך חודש, הוא לא הבוס שלי או המנהל של סניף הדואר שלי. הוא מסתנן זר, שחור, מאיים. או שלושה. או שהוא ערבים. גם ערבים זה בסדר לשנוא. אבל אנחנו? לא, אנחנו בסדר גמור. מלח הארץ, גברים שבגברים. מלאי טסטוסטרון וסקס אפיל, בודאי שאותי היא דוקא כן רצתה.

יותר מ 80% מהתקיפות המיניות הן ע"י אדם מוכר. אדם מוכר הוא הורה, בן דוד, בוס, חבר, בן זוג, ידיד. אדם מוכר הוא השכן שלך, הוא הבחור ששמר איתך בש"ג במשך חודש, הוא הבוס שלך או המנהל של סניף הדואר שלך.
כל מקרי התקיפה המינית האלו לא טובים מספיק. כי אם היא נאנסה בבית, בפיג'מה, אז איך נדרוש ממנה לא להתלבש חשוף? ואם היא נאנסה כשהיא לא שיכורה, אז איך נטיל בה ספק? ואם היא נאנסה ע"י ידיד, איך נטען שהיא יכלה למנוע את זה? איך אונס ע"י אדם מוכר עוזר לנו לשלוט במיניות האישה?
את המקרים האלה התקשורת לא מספרת לנו. במקום זה, התקשורת (במקרה זה ווינט, ביב השופכין של האינטרנט) מעדיפה לתת במה לקרין ארד, שתספר לנו שכל הנשים, עמוק בפנים, בעצם מחפשות גבר חזק, אלים, שיכה אותן, שיטחן אותן, שיגרום להן להיות כנועות. לא מאמינים לי? זה היה ממש השבוע. תשאלו את ואן דר גראף אחותך.
היא מספרת את זה לכולנו- לגברים ולנשים. ואנחנו קונים את זה, שוב ושוב. וזה כל כך נורא שאתרים כמו make love not porn צריכים להתקיים כדי להגיד לנו שלא כל מה שמוכרים לנו הוא אמת. שלא כולם רוצים את זה ככה או ככה. ונורא אפילו יותר, שגדל פה נוער שלא יודע שיש עוד אופציות. נוער שלא מקבל חינוך מיני ערכי (אם בכלל), ויודע בדיוק את המכניקה, לפי הפורנו, אבל לא מבין עדיין שפורנו הוא שקר, ושמין מערב אינטימיות, הסכמה ורצון.
וזה נורא שאתרים כמו הכצעקתה מלאים דיווחים. שהייתי צריכה לחכות שבועיים עד שהגיע התור של הדיווח שלי להתפרסם, כי היה תור.
וזה נורא שאם אאנס, אתם כנראה לא תשמעו על זה מהתקשורת, כי זה לא יהיה מאיים מספיק, או סקסי מספיק. התקשורת, שהיא גם חלק מהחברה, מוודאת שמקרי האונס שאנחנו שומרים עליהם מתאימים לנרטיב שרצוי להעביר. כזה שבו אישה נאנסת על ידי זר, וזו אשמתה.

מעמד האישה בישראל הולך ומדרדר. אל תתנו גם לאונס להיות חלק מהשתקת נשים, הקטנתן והדרתן. בפעם הבאה שאתם מדברים עם מישהו על מקרי האונס הנוראים האלו, תשאלו את עצמכם, ואותו, למה דוקא הם עושים רעש, כשבכל יום 7 נשים בישראל עוברות אונס, ואחת עוברת אונס קבוצתי (בממוצע, בהשאלה ובלי סטיית תקן). מודעות לבעיה היא הצעד הראשון לפתרון.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה